גזר דין בתיק ת"פ 32583-06-10

1. הנאשם הורשע על פי הודייתו בביצוע עבירות של שימוש במרמה או תחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס, 137 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (להלן:"החוק") בקשר עם סעיף 117(א)(7), (13) ו- (14) לחוק ובזיוף שינוי פנקס או מסמך אחר שנדרש לנהלו או למסרו, בניגוד לסעיף 117(ב)(7) לחוק.

2. הנאשם היה בעת הרלוונטית הבעלים של מסגריה ועוסק כהגדרתו בחוק.

כמפורט באישום הראשון בגין עבודות שביצע הנאשם בשנים 2006-2008 הוציא חשבוניות מתוך פנקסי המסגריה אותם רשם בספרים ודיווח עליהם למע"מ. במקביל ובמטרה להתחמק מתשלום מס הוציא ללקוחותיו חשבוניות מתוך פנקסים אחרים שמספריהם זהים לחשבוניות האחרות ולא רשם את הסכומים הנקובים בהן  ולא דיווח למע"מ סך של 1,477,591 ש"ח והתחמק מתשלום מס בסך של 234,853 ש"ח.

כמפורט באישום השני במטרה להתחמק מתשלום מס השמיט הנאשם מדיווחיו למע"מ בשנים 2004-2006 עסקאות בסך של 741,310 ש"ח שהמע"מ לתשלום בגינן הינו 119,112. זאת בכך שצילם חשבוניות ריקות מתוך פנקסי החשבוניות, מסר את המקור ללקוח אחד ואילו את ההעתק לאחר ורשם ברישומיו החשבונאיים ודווח למע"מ רק אחד מהם.

כמפורט באישום השלישי השמיט הנאשם בשנת 2007 מדיווחיו למע"מ סכום של 103,956 ש"ח שסכום המע"מ לתשלום בגינו הינו 16,113.23 ש"ח. זאת באופן שבמקור של החשבוניות רשם את הסכום הנכון ואילו בהעתק שהשאיר ברשותו, מחק את הספרה האחרונה ורשם בספרי החשבונות את הסכום המופחת.

כמו כן שינה הנאשם סכומים בהעתק חשבונית על מנת להתחמק מתשלום מע"מ בסך של 525.65 ש"ח.

כמפורט באישום הרביעי ניהל הנאשם בשנים 2004-2008 את ספריו בסטייה מהותית בכוונה להתחמק מתשלום מס.

3. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת נסיבות ביצוע העבירות. זאת לנוכח התנהלות הנאשם במהלך 4 שנים, בשיטתיות ותוך נקיטת פעולות אקטיביות במטרה להונות ולהתחמק מתשלום מס, בסכום קרן של 371,204 ש"ח.

בנוסף ציינה ב"כ המאשימה כי חרף הצהרותיו ואורכה שניתנה לו, לא הסיר הנאשם את המחדל במלואו אלא אך סך של 42,000 וכיום עומד המחדל על סך של 513,948 ש"ח.

לנוכח סך כל הנסיבות לחומרה ומנגד תוך מתן הדעת להיות הנאשם נעדר עבר פלילי ולהודייתו ובהסתמך על פסיקה שהגישה, עתרה ב"כ המאשימה לבית המשפט להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס מכביד.

4. ב"כ הנאשם הדגישה מנגד את היות הנאשם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי ואת נסיבותיו המשפחתיות ותרומתם של כלל בני משפחתו למדינה.

עוד הדגישה ב"כ הנאשם את הרקע לביצוע העבירות, היקלעות הנאשם לקשיים כלכליים בעקבות אי קבלת חוב בסך של 700,000 ש"ח. לדבריה, לאחר שנדחתה בקשת הנאשם לקבלת סיוע מהמדינה פנה לשוק האפור, לווה כספים ומשלא עמד בפירעון החל לקבל איומים על חייו ועל חיי משפחתו.

ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם מביע חרטה על מעשיו, שיתף פעולה עם חוקריו והודה בהזדמנות  הראשונה. בנוסף ציינה כי הנאשם ביקש לדחות את הדיון על מנת לגבות חובות ולשלם את סכום המחדל ואולם הדבר לא צלח. כמו כן כי כיום עסקו התייצב במעט והיה ויוטל על הנאשם מאסר בפועל ידרדר בשנית לפי תהום.

ב"כ הנאשם עתרה לבית המשפט להשית על הנאשם מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

דיון

5.      בהלכה עקבית שנו בתי המשפט בדבר חומרת ביצוע עבירות כלכליות תוך שליחת יד לקופה הציבורית ומדיניות הענישה המתחייבת נוכח כך. בהקשר זה נקבע ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל:

"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס - פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת  בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה."

כמו כן נקבע בע"פ 8997/05 אחמד שיבלי נ' מדינת ישראל :

"...בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט"... ידעו נא..., וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס..." (ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211, 217-218).